החלטה בתיק בש"פ 5946/12

1.        לפניי ערר שהוגש מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), מיום 5.8.2012, בתיק מ"ת 49639-06-12, בגדרה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

כתב האישום בעניינו של המשיב

2.        בכתב אישום מתוקן בשנית (שבו המשיב הוא הנאשם 7 מבין שמונה נאשמים), יוחסו למשיב (קטין יליד 27.2.1995), שלושה אישומים (אישום 2, 3, ו-5), שבמסגרתם הוא מואשם בעבירות הבאות:

           א.      שלוש עבירות של ניסיון הצתה, לפי סעיף 448 רישא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           ב.      שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

           ג.      שתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) לחוק העונשין.

           ד.      שתי עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

           להלן תמצית העובדות באישומים המיוחסים למשיב.

3.        באישום השני נטען כי ביום 11.5.2012 התאספו המשיב, שלושה נאשמים נוספים ואחרים, על-מנת להפר את הסדר בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים. במהלך הפרות הסדר יידו המשיב, וכן חלק מהאחרים, אבנים לעבר רכבי משטרה שהגיעו למקום. המתפרעים האחרים השליכו לעבר כלי רכב משטרתיים בקבוקי תבערה ונפצים, חסמו את כביש הגישה באבנים ובפחים, והמשיכו ליידות אבנים.

4.        באישום השלישי, המיוחס למשיב ולשני נאשמים נוספים, נטען כי ביום 15.5.2012, מועד בו צויין "יום הנכבה" במגזר הערבי, חברו הנאשמים לאחרים, לשם ביצוע הפרות סדר בשכונת סילוואן. במסגרת זו, הוכנו 9 בקבוקי תבערה והוצבו בשטח תצפיתנים, על-מנת לדווח על תנועת רכבי משטרה. החבורה התחלקה ל-3 קבוצות כאשר המשיב הוצב בקבוצה הראשונה, אשר יידתה שלושה בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים בשכונת סילוואן.

           חברי הקבוצה השנייה יידו בקבוקי תבערה לעבר רכב משטרתי שחלף במקום, ואילו חברי הקבוצה השלישית השליכו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר רכב משטרה אחר, ואחד ממפירי הסדר אף השליך נפצים.

5.        באישום החמישי, המיוחס למשיב בלבד, נטען כי במהלך חודש מרץ 2012, קשרו קשר, צעירים משכונת סילוואן, ליידות בקבוקי תבערה בשכונה. לצורך כך, הוכנו שלושה בקבוקי תבערה, אשר הושלכו לעבר אחד מבתי היהודים במקום. המשיב תופקד באירוע זה כתצפיתן, לבקשת חבורת מפירי הסדר.

6.        בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה לעצור את המשיב, ואת כל יתר הנאשמים, עד לתום ההליכים במשפטם.

           בבקשה נטען כי בידי המאשימה ראיות לכאורה, להוכחת אשמתם של הנאשמים, ובהן הפללות של שותפיהם.

           עוד נטען, כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן הנאשמים מהווים סכנה לשלום הציבור ולבטחונו. כמו כן, קמה, בעניינם של הנאשמים, עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן העבירות המיוחסות להם, נעשו תוך שימוש בנשק.

החלטת בית משפט קמא

7.        בהחלטה מיום 15.7.2012, קבע בית משפט קמא, לגבי המשיב, כי הוצגו בפניו ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, ובעיקרו של דבר מדובר בהפללות של משתתפים אחרים בהפרות הסדר.

           מאחר שמדובר בקטין, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו, ותסקיר זה הוצג בישיבה שהתקיימה ביום 5.8.012. בתסקיר הוצגו שתי חלופות מעצר, האחת בבית משפחתו של המשיב בסילוואן, והאחרת בבית סבו וסבתו בשער המוגרבים בירושלים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, וכי המעשים עצמם "מעידים על מסוכנותו". עם זאת, קבע בית משפט קמא כי, לאור התרשמות שירות המבחן מהמשיב, ובעיקר כשמדובר בקטין "ניתן לשחרר את המשיב בתנאי של מעצר בית מלא, בפיקוח ערבים ובערבויות כספיות וערבויות צד ג'".

           לאור זאת, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב ממעצר, בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטה.